האישום ותשובת הנאשמת
1. הנאשמת הואשמה בביצוע עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין") ותקיפה סתם כלפי בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
2. לפי כתב האישום, במועד הרלוונטי הנאשמת ומר פלוני (להלן: "
המתלונן"), היו בני זוג נשואים החיים יחד ולהם 3 ילדים משותפים. בתאריך 1.8.2013 התווכחו הנאשמת והמתלונן על עניינים כספיים וקיללו זה את זו. במהלך הוויכוח, נטלה הנאשמת את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ואיימה עליו באומרה: "
אם תמשיך לקלל, אני אפעיל את המיקרוגל" על מנת להפחידו או להקניטו. המתלונן אמר לנאשמת ש"היא דפוקה ולא נורמאלית" וזו בעטה בצלעותיו, סטרה ללחיו והכתה באגרופיה את בית החזה שלו - והכל בפני ילדיהם.
3. הנאשמת, באמצעות בא כוחה, כפרה בעובדות כתב האישום, אך אישרה כי במועד הרלוונטי התווכחה עם בעלה, הוא המתלונן, בשל מחלוקת כספית. לדבריה, מנעה מהמתלונן לעשות שימוש במאה שקלים (מתוך 300 ש"ח) שהיו מיועדים לרישום לבית הספר, על מנת לקחת את הילדים לים. הנאשמת אישרה חילופי קללות בינה לבין המתלונן והודתה כי הכניסה את הטלפון הנייד של המתלונן למיקרוגל ואמרה לו: "אם אתה לא מפסיק לקלל אותי אני אפעיל את המיקרוגל". נטען כי מדובר בזוטי דברים. עוד מסרה הנאשמת כי בעוד המתלונן קילל אותה היא ניסתה להרדים את בנם הפעוט ולכן הדפה את המתלונן מספר פעמים ולצורך כך "נגעה בו ברכות מספר פעמים שילך ממנה", מהחשש שבכוונתו להכות אותה.
תמצית פרשת התביעה
4. המאשימה עתרה להרשעת הנאשמת במיוחס לה על בסיס עדות המתלונן בבית המשפט והודעת הנאשמת במשטרה.
המתלונן מסר בעדותו כי הוא נשוי לנאשמת מזה כארבע שנים וחצי ולהם תאומים בני 3.5 ותינוק כבן שנה. המתלונן תיאר יחסים מתוחים ביניהם מזה זמן רב ומסר כי אין זה המקרה הראשון של גילוי אלימות מילולית ביניהם, אך הפעם התדרדרו הדברים לכדי אלימות פיזית מצידה של הנאשמת כלפיו, לעיני הילדים.
המתלונן הודה כי במהלך האירוע נשוא כתב האישום, כמו גם בעבר, אמר לנאשמת שהיא לא בסדר נפשית, אך מלבד זאת לא קילל אותה. לדבריו, אחרי שאמר לנאשמת שהיא לא נורמאלית כיוון שהיא מדברת ככה בנוכחות הילדים, היא רצה לכיוונו, בעטה בו בצלעות, סטרה לו והלמה אגרופיה בבית החזה שלו. במהלך עדותו הדגים העד בתנועות גוף, בידיו וברגליו, את המכות שקיבל לדבריו מהנאשמת. המתלונן מסר כי ביום האירוע לא נראו על גופו סימני התקיפה, אבל לאחר מספר ימים הופיעה סימן כחול באזור הצלעות שלו.
המתלונן הדגיש בחקירתו כי מעולם לא הרים יד על הנאשמת על אף המכות שחטף ממנה. המתלונן סיפר כי מיד לאחר שהוכה על ידי הנאשמת פנה למשטרה, בעצתו של אביו המתגורר בצרפת, ושם מירר בבכי מפני שהיה הרוס מכך שקיבל מכות מהנאשמת לעיני ילדיהם.
לשאלות הסנגור, הכחיש המתלונן כי גילויי האלימות מצד הנאשמת אירעו בשל כך שחסם את דרכה של הנאשמת עת ניסתה להרדים את ילדם הפעוט ועמד על כך שעגלת התינוק כלל לא חצצה ביניהם. המתלונן הדגיש כי טרם הותקף על ידי הנאשמת היא הייתה במרחק של כ- 5 מטרים ממנו ואז היא רצה לכיוונו ותקפה אותו כפי המתואר.
5. הנאשמת מסרה בהודעתה במשטרה (
ת/3), אשר הוגשה בהסכמה, כי ביום 1.8.2013 ביקש המתלונן לקחת את ילדיהם לים ולצורך כך נטל 100 ש"ח מתוך כסף שיועד לרישום תינוקם לגן. המתלונן אמר שיחזיר את הכסף בערב, אך הנאשמת התנגדה לכך ופרץ ביניהם ויכוח במהלכו אמר לה המתלונן שהיא חולה, קילל אותה בנוכחות הילדים ומנע ממנה להסתובב עם עגלת התינוק בדירה, עת ניסתה להרדימו, עד כי נאלצה לדחוף את המתלונן.
הנאשמת הודתה כי הכניסה את הטלפון הנייד של המתלונן למכשיר המיקרוגל ואמרה למתלונן שאם הוא ימשיך לקלל אותה היא תפעיל את המיקרוגל, אך לא עשתה כן כיוון שהמתלונן זקוק לטלפון לצרכיי עבודתו.
הנאשמת הכחישה כי בעטה במתלונן או נתנה לו בוקסים בחזה, אך לשאלה האם סטרה בלחיו השיבה: "נתתי משהו בפנים" וצוין כי הנאשמת הדגימה מכה עדינה בפנים. הנאשמת אישרה כי דחפה את המתלונן. לשאלה האם נתנה למתלונן בוקסים, השיבה: "לא נתתי לו מכות ככה" וצוין כי הנאשמת הדגימה דחיפות עם היד לבית החזה. לשאלה כמה פעמים זה קרה, השיבה הנאשמת ש"אולי 3 פעמים".
6. על בסיס האמור, טען התובע כי יש בעדותו של המתלונן, על אף היותה עדות יחידה, כדי לבסס את הרשעת הנאשמת במיוחס לה. התביעה שללה כי מדובר בזוטי דברים והדגישה כי יש להילחם בתופעות האלימות בעיקר בתוך התא המשפחתי. עוד ציין התובע כי עצם היותה של הנאשמת אישה אינו מהווה צידוק או תירוץ למעשיה הפליליים. נטען כי בנסיבות המקרה לא מדובר בהגנה עצמית ולא הוכח כי הנאשמת עמדה מול סכנה מידית, כך שאין די בהרגשה הסובייקטיבית שלה כדי לחלצה מהרשעה בעבירת התקיפה. עוד נטען כי טענת ההגנה העצמית נכבשה בהודעתה במשטרה ואין לתן אמון בטענה שהמתלונן התקרב אליה בצורה מאיימת וחסם את דרכה ולכן הדפה אותו כדי לפנות את המעבר לה ולעגלת התינוק.
תמצית פרשת ההגנה
7. הנאשמת העידה בבית המשפט כי המתלונן נהג להגיד לה שהיא לא נורמאלית וזקוקה לטיפול נפשי והרבה לספר לילדים "שיש להם אמא משוגעת". הנאשמת מסרה כי ביום 1.8.2013 פרץ בינה לבין המתלונן ויכוח בנוגע ל-100 ש"ח ששמרה לגן הילדים במהלכו קילל אותה המתלונן. הנאשמת העידה כי הכניסה את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן אל תוך המיקרוגל בתגובה לקללות שספגה ממנו, ובעקבות כך הוא חדל מכך. הנאשמת מסרה כי הרגישה מאוימת ע"י המתלונן שעה שהתקרב אליה בעודה מנסה להרדים את התינוק ובשל כך דחפה אותו 4 פעמים. הנאשמת העידה שסטרה למתלונן בעדינות והדגימה את אופן הסטירה. הנאשמת סיפרה כי המתלונן עיקם לה פעם את היד, אך ציינה כי מעולם לא הפעיל נגדה אלימות פיזית.
8. ההגנה טענה כי עובדות כתב האישום מהוות זוטי דברים שאין להרשיע בגינן את הנאשמת. נטען כי כתב האישום מתאר ויכוח בין בני זוג וכי מכשיר הטלפון הנייד הינו רכוש משותף של השניים והרקע למעשיה הינו "התעללות מילולית" מתמשכת מצד המתלונן שנהג לומר לנאשמת שהיא זקוקה לאשפוז. ההגנה ציינה כי ענייננו בתיק בו גרסה עומדת מול גרסה, ולטעמה גרסת הנאשמת אמינה יותר ולכל הפחות מספיקה להקים ספק סביר, המצדיק את זיכויה.
דיון ומסקנות
9. במשפט הפלילי, מוטל נטל השכנוע על המאשימה והיא יוצאת ידי חובתה כאשר יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת שנתגלו במהלך הדיון, שוכנעתי לקבל את גרסת המתלונן כמהימנה, באופן שניתן לקבוע ממצאים לחובת הנאשמת במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי על סמך גרסתו וזאת אף לאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה.